בנם הבכור של לרה וליאור. נולד ביום כ"ה באב תשס"א (13.8.2001) באשקלון. אח לשי וניב.

ניתאי, ילד מוכשר ומלא חן, גדל והתחנך באשקלון. מכיתה א' ועד י"ב למד בבית הספר לאומנויות בעירו, הצטיין ובלט במיוחד במגמת תיאטרון, שם נודע בכישרון הבמה שלו. במסגרת המגמה שיחק במחזות "גט" ו"קונצרטה לשמונה" והיה מלא עשייה גם מאחורי הקלעים – בהפקות ובהענקת עזרה ותמיכה לתלמידי המגמה.

בילדות המאוחרת הצטרף כחניך לשבט "נמרוד" של תנועת הנוער "הצופים", וכשבגר עבר קורס מדריכים צעירים והיה למדריך אהוב בקבוצה של חניכות צעירות. כמנהיג טבעי, ידע לראות כל אחת ואחת מהן וליכד סביבו את בני השכבה הבוגרת.

מוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחייו של ניתאי. הוא אהב לשיר, לנגן ולאלתר מנגינות.

בתיכון התאמן בקבוצת כושר קרבי מתוך מטרה לשרת ביחידה מובחרת בצבא.

בנובמבר 2019 התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת הנח"ל של חיל הרגלים. בטירונות עבר גיבוש וכפי שייחל, התקבל לפלוגה נגד טנקים (פלנ"ט, "עורב") בגדוד הסיור החטיבתי. לאחר המסלול הארוך והאינטנסיבי הצטרף לצוות לוחמים. הוא הצטיין בתפקידו, והודות למקצועיות שלו קיוו חבריו ליחידה להיות לצידו בכל משימה. אף שהיה אחד הצעירים בצוות, התנהג בבגרות, שימש כאח בוגר הדואג לכולם והפך לעמוד התווך של הצוות.

לאחר שיצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה), התמנה לתפקיד סמל טירונים, תפקיד שבו חש גאווה רבה. הפיקוד התאים לאופיו ולכישוריו בהיותו כריזמטי, אסרטיבי, ראשון בכל משימה, מסודר ודוגמה ומופת לחיילים שתחת פיקודו. הוא הנחיל בהם ערכים של חתירה למגע, רעות, מקצועיות ואסרטיביות.

קשר טוב שרר בינו ובין הוריו, אחותו ואחיו, וניתאי ניצל כל רגע פנוי לבלות עימם ועם חבריו. "האור של הבית", כינתה אותו אחותו שי. מתוך נדיבותו ואהבתו לאֶחיו, כשקיבל סכום כסף כמתנת יום הולדת, חלק אותו עימם כדי לשמח את ליבם.

ניתאי, אדם חייכן, צנוע וחם, בורך בקסם אישי, בשמחת חיים, בחוש הומור מפותח ובשנינות. "מטודי זה מושג ודרך חיים", תיאר אותו חבר. נתינה ועשיית טוב היו נר לרגליו. בטוב לב דאג לאחרים לפני טובתו שלו, גילה אכפתיות ורגישות כלפי סובביו, ידע להקשיב לזולת, להבין אותו ולהעניק לו את המקום הראוי לו, כיבד את הבריות, ורוח התנדבות ועזרה הדדית פיעמו בו.

חתירה מתמדת לשיפור עצמי אפיינה אותו בד בבד עם אהבת הארץ והאדם ומחויבות עמוקה לערכים שבהם דגל. במחברותיו ביטא כל זאת בכתב, למשל: "לטפח ולפתח את הנכס החשוב ביותר – אני" ו"לסמוך על התהליך, להתמסר ולהאמין שהכול קורה לטובה, בזמן ובמקום המתאים".

באוגוסט 2022 השתחרר מצה"ל. הוא עבר קורס צלילה, וזמן קצר לאחר מכן הגשים את חלומו ונסע לטיול ארוך באוסטרליה עם שני חברים מהיחידה. בין היתר עבד בחווֹת במהלך הטיול. הבעלים של אחת מהן כינה אותו בחיבה "הקפטן" בשל אופיו המוביל והאחראיות שנטל על עצמו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

ניתאי שהה באוסטרליה באותה התקופה, אך עם פרוץ המלחמה לא היסס לרגע וחיפש טיסה חזרה ארצה כדי להתנדב לשירות מילואים.

ביום 25.10.2023 התגייס למילואים בחטיבת "ירושלים", ועד מהרה לחם כתף אל כתף עם חבריו לצוות גם בתמרון הקרקעי ברצועת עזה.

במשך חודשים רבים נכנס אל הרצועה ויצא ממנה בשלושה סבבי מילואים, ובכל סבב לחם בנחישות ובהתמדה. אהבתו ומסירותו למדינה ונאמנותו לחבריו לנשק לא הותירו בו ספק באשר להמשך השירות וההתנדבות. במחברת השירים שלו כתב בלוויית שרבוט של אקורדים: "אני שוכב ובוהה בתקרה וחושב איזו תקופה מטורפת / מחשבות רצות כל שנייה במוחי / מחכה שכבר יגיע השקט".

בהפסקות שבין סבבי המילואים טס לצרפת לבקר את חברתו אמלי.

ביום 23.8.2024 השתתף בפעילות מבצעית במרחב ציר נצרים, שטח פתוח המפריד בין צפון רצועת עזה למרכזה. במהלך הפעילות ניתאי נפגע מפיצוץ מטען ונהרג. לצידו נפלו שניים מחבריו לנשק – רב-סמל אביתר עטואר ורב-סמל דניל פצ'ניוק.

רב-סמל ניתאי מטודי נפל בקרב ביום י"ט באב תשפ"ד (23.8.2024). בן עשרים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותיר הורים, אחות ואח.

ספדה לו אימו: "ניתאי שלי, אתה מלאך בשמיים כמו שהיית מלאך כאן למטה. אנחנו אוהבים אותך – אימא, אבא, ניב ושי. אני אוהבת אותך עד הירח ובחזרה. עם ישראל חי".

ספד אביו: "ילד פלא שלנו, עם השנים הבנתי שיש בך תכונות ויכולות מדהימות ... תמיד אנשים נמשכו למי שאתה ומה שאתה ... אתה נשמה קסומה. הייתה לי הזכות להיות אבא שלך".

על שמו של ניתאי נקראה "משאית החסד", המשנעת אוכל חם לחיילים המוצבים בגבולות.

מהדורת יינות הושקה לזכרו. על התוויות הודפס דיוקנו והכיתוב שאפיין אותו: "לזכור להיות אדם".

דפי אינטרנט לזכר ניתאי הועלו באתר עמותת "עורב נח"ל" ובאתר תנועת הנוער "הצופים".